היסטוריה קצרה של הבודהה

נראה שכולם כיום אוהבים את הבודהה. הוא הרי היה איש דת חביב במיוחד: הוא מעולם לא הפך נהרות של מים לנהרות של דם או הוריד ברד של צפרדעים; הוא מעולם לא שחט אויבים; והוא מעולם לא הפך שולחנות של מלווים בריבית. הוא פשוט ישב תחת עצים ודיבר עם מי שעבר בסביבה. אולם תפיסה זו של הבודהה כחכם טוב לב ונדיב היא די חדשה, והיא החלה רק לפני מעט יותר ממאה וחמישים שנה. במשך מרבית ההיסטוריה, אנשי המערב – בין אם היו דיפלומטים, סוחרים, רופאים או מיסיונרים – לא חיבבו במיוחד את הבודהה.
 
ספר זה מתאר את המפגש של המערב עם הבודהה החל מימי קדם ועד למאה התשע־עשרה. הוא סוקר את תיאורי הבודהה במערב לפני שהפך להיות הדמות החיובית והפציפיסטית שאנו מכירים ואוהבים כיום, ושואל מה קרה לפני כמאה וחמישים שנה שהפך אותו לכזה. במילים אחרות, הוא מנסה לענות על השאלה כיצד הפך הבודהה מאליל פגאני מסוכן, העשוי מאבן ועץ, לפציפיסט מואר בשר ודם?
 
ביקורת המגזין החשוב, ליטטרי ריוויו:
"בעודו מתאר את חשיפת הבודהה מתוך ערפל הבלבול, אי-ההבנה, והבורות - ואת הפיכתו מ-"אבן ועץ לבשר ודם" - חיבר דונלד לופז לא רק ספר של למדנות גדולה, אלא גם ספר של חוכמה גדולה."