סיפורי חוכמה מן המזרח / אורי קפלן

פעם אחת, לפני שנים רבות וארוכות, כפתיחתן של רוב האגדות, חיה לה קהילת חקלאים שקטה בכפר ציורי קטן. בתי הכפר נבנו בסגנון ייחודי, ואנשיו הקפידו על מנהגיהם האופייניים ועל מסורותיהם רבות השנים.

              בחורף אחד יבש במיוחד הכתה בצורת קשה בכפר, והיבולים כולם נבלו ומתו. לא נשאר כמעט מה לאכול. זקני הכפר החכמים התכנסו מיד לישיבה דחופה והחליטו לבצע את טקס המזור המסורתי. משלחת מיוחדת נשלחה אל מקום הקסם הסודי ביער, ושם הדליקה אש קדושה בעזרת גפרורי האלים ושרה את התפילות המיוחדות. והטקס הצליח. רעמים נשמעו עת יצאה החבורה בחזרה אל הכפר, וטיפות גשם כבדות החלו להכות עד מהרה בראשי הכפריים ולהשקות את שדותיהם.

              שנים חלפו להן ועשורים רבים, לידות נחגגו ומיתות בוכו, ובקיץ אחד חם במיוחד, החלו לפתע תושבי הכפר השכן לתקוף באכזריות את הקהילה. כולם פחדו מאוד, וזקני הכפר התכנסו שוב להתייעצות. משלחת דחופה נשלחה במהרה אל מקום הקסם הסודי ביער, ושם הדליקה את האש הקדושה בעזרת גפרורי האלים. אך למרבה הצער, שנים כה רבות חלפו עד כי לא היה בנמצא אפילו אדם אחד אשר ידע לשיר את התפילות המיוחדות. בסופו של דבר הטקס הצליח בכל זאת, והתקיפות האלימות פסקו.

              שנים ועשורים המשיכו לחלוף באין מפריע, עד אשר בחורף אחד קריר במיוחד, מגיפה קשה התפשטה בכפר. אנשים חלו, כאבו, ומתו, וזקני הכפר שלחו מיד משלחת לבצע שוב את טקס המזור המסורתי. אולם משהגיעה הקבוצה אל המקום הסודי ביער, התברר שאף אחד לא לקח עמו את גפרורי האלים. למרבה הצער, הסתבר שהגפרורים אבדו ואינם, נקברו תחת מצבות הזמן. אך משום שבכל זאת הגיעה הקבוצה עד המקום הסודי ביער, הטקס צלח, והמגפה פסקה מיד.

              שנים ועשורים שעטו כהרף עין בשקט יחסי, עד אשר בחורף אחד רטוב במיוחד, גשמי זעם הציפו את הכפר כולו. זקני הכפר, עטויים במעיליהם, התאספו מיד ותכננו לבצע שוב את טקס המזור העתיק. אולם לדאבונם, התברר שלא היה אדם בקהילה אשר ידע היכן נמצא המקום הסודי ביער. לא היה גם אדם אשר החזיק בגפרורי האלים, וכמובן שהתפילות המיוחדות נשכחו כבר לפני שנים. אולם כולם עדיין זכרו היטב את סיפורו של הטקס. הם סיפרו את הסיפור במשך לילה שלם, וכשהפציע לבסוף אור הבוקר, הגשמים פסקו.

 

כפי שמדגימה האגדה, נראה שסיפורים באמת מכילים לעיתים כוחות קסם גדולים. הם מסוגלים לאחד קהילות, לחזק זהויות, ולשמר מסורות. יש בכוחם ללמד, לעורר השראה, להרגיע, ולהוביל לתובנות עמוקות ולשינוי דפוסי פעולה. סיפורים יכולים להשקיט ולפייס אותנו בזמנים לא פשוטים, ולהסביר רעיונות אף טוב יותר ממילים ישירות. חלקם מצליחים להעביר אינטואיציות חמקמקות אשר קשה לפרש בבהירות בעזרת פלפולים שכלתניים. אולם יותר מהכול – אני חושב שכולנו נוכל להסכים – לסיפורים רבים יש את כוח הקסמים פשוט לבדר ולהנעים.

רבים מן המורים הגדולים בהיסטוריה עשו שימוש תכוף בסיפורים, במשלים, ובאגדות על מנת להדריך בתורתם. כתבים בודהיסטיים עתיקים גורסים שהבודהה נאלץ להשתמש במשלים מפני שתורתו לא ניתנה להסבר בשפה רגילה. קרוב למחצית מהסיפורים בספר זה נאספו מן המסורת הבודהיסטית, ואילו השאר נלקחו מכתבים קונפוציאניים, טאואיסטיים, והינדואיסטיים, וכן מאגדות עם הודיות, סיניות, יפניות, וקוריאניות. הרשיתי לעצמי לערוך מחדש רבים מן הסיפורים על מנת להתאימם לקהל הקוראים בני זמננו.

ארבעים־ותשעה סיפורי החוכמה המובאים בכרך זה לא נבחרו בצורה אקראית כלל וכלל. הם נבררו בקפידה מתוך אינספור אגדות ומשלים שמקורם בהודו ובמזרח אסיה בשל המסרים המעניינים שהם מציגים, ובזכות סגנונם המשעשע. במשך השנים עשיתי שימוש ברבים מסיפורים אלו בהרצאותיי, וגיליתי שבכוחם להצית את דמיונם של תלמידים וחברים.

גם המספר ארבעים ותשע לא נבחר באופן רנדומלי. זהו מספר טיפולוגי מרכזי במסורת הבודהיסטית. מספרים שלאחר שהגיע הבודהה אל ההארה בגיל שלושים ואחת, הוא לימד את תורתו בעזרת סיפורים ומשלים במשך ארבעים־ותשע שנים בדיוק, ורק לאחר מכן הגיע לנירוואנה הסופית והלך לעולמו בגיל שמונים. גם טקסי האבלות הבודהיסטיים נמשכים לעיתים ארבעים־ותשעה ימים בדיוק, משום שנהוג לחשוב שזהו אורך הזמן הדרוש לנשמה להתגלגל לגוף חדש.

בסיפורים שבהמשך גלומים לא מעט מסרים, מוסרי השכל, ושיעורים לחיים. המסר של חלקם ישיר וברור, אך אחרים מופשטים יותר, קשים להבנה, ופתוחים לפרשניות מגוונות. לטעמי האישית, הסיפורים בעלי המסר המעורפל יותר, דווקא, טומנים בחובם תועלת גדולה. הם יכולים לשמש ככלים אישיים להגייה שקטה ולהתבוננות עצמית, כמו גם לעורר דיונים בכיתות לימוד ובחדרי טיפול. אוסף סיפורים זה יכול אם כן לשרת נאמנה מרצים, מורים, הורים, ומטפלים מסוגים שונים. ניתן לאתר בו סיפור רלוונטי למבחר סיטואציות והקשרים.

אולם ספר זה בהחלט לא נכתב לשימוש מקצועי בלבד. כל המתעניין בחוכמת המזרח עשוי לגלות בו סיפורים מסקרנים ומעוררי מחשבה. הייתי ממליץ לתת זמן הולם לכל סיפור וסיפור, ללעוס אותו עד תום ולעכל, ורק אז לעבור הלאה לעלילה הבאה. אחרי הכול, סיפורים הם סוג של משחק, וכדאי להשתעשע איתם מעט ולא לרוץ קדימה בחוסר תשומת לב. אז קחו את הזמן וקראו את הסיפורים כמו ילדים. קראו אותם כאילו היו הם האמת לאמיתה.